»

הדפס פוסט זה

בין כבוד הבריות לכשרות המטבח והמאכלים – אכילה בבית מי שאינו מדקדק בכשרות או שאינו שומר כשרות כלל

- שאלה -

אני בן למשפחה מסורתית. מאז שהתחזקתי בשמירת מצוות אני חושש לאכול בבית הוריי או בשמחות ואירועים משפחתיים. כמו כן, מאחר ואם אלך מארחיי ייפגעו מאוד מכך שאינני אוכל שם, אני משתדל כלל לא לבקרם. האם נכון אני עושה?

- תשובה -

מהדיון שלהלן ברור כי אין הצדקה הלכתית להימנעות מאכילה בבית המשפחה והחברים, ועל אחת כמה וכמה מביקור גרידא.

הרחבה לשאלה

התופעה הבאה מוכרת למשפחות רבות: בן או בת משפחה "מתחזקים" ומכאן ואילך מסרבים להתארח בבתי הוריהם, משפחתם וחבריהם מטעמי כשרות. עגמת הנפש הנגרמת למשפחה ולחברים היא גדולה מאוד.

פעמים רבות אף מדובר במשפחות אוהבי מסורת ושומרי כשרות, אלא שממניעים שונים הן בוחרות שלא לאמץ את כל החומרות האפשריות הנוגעות לכשרות המטבח והמאכלים. ברור כי – מלבד עגמת הנפש הקשורה בפן הבין-אישי – הצער הנגרם להן קשור גם בעלבון דתי. הוי אומר, המסר הדתי העולה מהתנהגות זו, שהוא: אנו לא מספיק כשרים. (יצוין כי אף בין שומרי מצוות, קלה כבחמורה, רבים מאוד אלה שאינם אוכלים בבתי חבריהם שומרי מצוות כמותם מטעם שאינם "סומכים" על הכשר שזולתם אוכלים ממנו).

לכן, דומה, שבדיון ההלכתי בנושאים אלו יש לתת דגש מיוחד על אכילה בבית מי שהוא שומר על כשרות בסיסית ובפרט בשאלות של בשר עם חותמת כשרות רגילה לעומת בשר בעל חומת "חלק" או "גלאט" ובשאלת ניפוי הקמח ובדיקות מיוחדות לירקות ופירות מחרקים.

ההנחה היא שהדיון ההלכתי בשאלה זו נע בין הערכים ההלכתיים והתורניים – כשרות וכבוד הבריות[1].

מבנה הדיון

בכדי שלא להלאות את הקוראים והמשתתפים בדיון. יובאו להלן ראשי פרקים וקטעים קצרים ועיקריים בלבד, בתוספת קישורים וציון מקורות למעיינים.

ראשית יוצע פסקם של רבני בית הלל שעוסק בהתארחות בבית מי שאינם שומרי כשרות כלל ואחריו יבואו הערות והוספות בעניין התארחות בבית מי ששומר על כשרות בסיסית.

פסק רבני בית הלל

הדברים שלהלן הם ציטוט וקיצור מפסק ההלכה של רבני בית הלל כפי שמופיע באתר בית הלל בלא שינויי לשון ומתייחסים למי שמתארח בבית שלא שומרים בו כשרות כלל (ההנחיות המעשיות עצמן מופיעות כלשונן וללא קיצור).

פסק הלכה חדש של בית המדרש ההלכתי של בית הלל מעודד התארחות ואכילה בביתו של אדם שאינו שומר כשרות, כדי להרבות רעות ואחדות בעם ישראל
בית המדרש ההלכתי של בית הלל.

המתארח אצל אדם שאינו שומר כשרות

שאלה: כיצד נשמרים מאיסורי אכילה כאשר מתארחים אצל אדם שאינו שומר כשרות?

מכיוון שאנו מחויבים להקפיד בהלכות כשרות, אין מקום לכאורה לאכול אצל אדם שאיננו שומר כשרות. אולם אנו מאמינים שהתורה המצווה עלינו להקפיד בהלכות כשרות מצווה עלינו גם לקדש שם שמים באופן הנהגתנו עם שכנינו וידידינו. משום כך אנו מצווים לשמור על אחדות עם ישראל , להשתדל להאהיב את התורה והמצוות על הרחוקים ולקיים יחסי רעות קרובים ותקינים עם שכנינו וידידנו, לאהבם ולכבדם. לאור זאת הרי שאנו מחויבים לחפש את הדרך התורנית וההלכתית כיצד ניתן לקיים את כל החובות הללו מבלי שהאחת תפגע ברעותה.

 

עלינו לשקול בכובד ראש היכן עלינו להחמיר בהלכות כשרות והיכן עלינו להחמיר באהבת הזולת ובקירוב רחוקים.

אנו העדפנו להחמיר בשיקולי האחדות, הרעות וריבוי האהבה בחברה הישראלית ובקרב במשפחה לפיכך אנו מציעים את ההנהגות כדלקמן:

 

1. חימום האוכל: יש לחמם את האוכל בתבניות אלומיניום מכוסות היטב בנייר כסף בתוך תנור, או בכלי פלסטיק חד-פעמיים אטומים בתוך מיקרוגל. אם אין אפשרות כזו, ניתן להקל לחמם את האוכל בתנור או במיקרוגל בכלי זכוכית, לאחר שמבררים שלא השתמשו בהם 24 שעות (=אינם בני יומם), ובתנאי שהם יהיו מכוסים. אין לחמם בכלי מתכות אף אם לא השתמשו בהם ב-24 השעות האחרונות.

בדיעבד, אם המאכלים חוממו בטעות בתנור, במיקרוגל או ב"טוסטר-אובן" שאינם כשרים: אם החימום היה בתבניות חד-פעמיות או בכלי זכוכית שאינם בני יומם אף ללא כיסוי – ניתן לאכלם, ובתנאי שברור שהמכשירים הללו היו נקיים משאריות מאכל או שומן.

2. כלי הגשה: עדיף שהאוכל יוגש בכלים חד-פעמיים. ניתן להקל לאכול בסכו"ם ממתכת אוכל שאינו חם (פחות מ45 מעלות). אם אין צלחות חד-פעמיות ניתן להקל לאכול בצלחות רגילות, ובתנאי שהאוכל שמוגש בצלחות אינו חם (פחות מ-45 מעלות). ניתן להקל בכך גם כאשר הכלים אינם טבולים[2].

3. חשש תולעים וחרקים: במקרה של אוכל המגיע ממקום הידוע ככשר, אין צורך לחקור לגבי אופן ניקוי הירקות או ברירת הקטניות, או לגבי מקור ירקות העלים, או לגבי אופן בדיקתם וניקוים לפני השימוש. ניתן לאכול מאפה או סלט או מרק או תבשיל שיש בו ירקות או קטניות כאלו, מתוך הנחה שגם אם לא ברור שהירקות נבדקו ברמה מספקת, הרי שכל אחד מקפיד לשטוף ירקות כאלו ולא להשתמש בירק שיש בו נגיעות, ובדיעבד ניתן לסמוך על ביטול. תמיד חשוב ומומלץ (גם כאשר אוכלים אוכל שהוכן במקום שמהדר ומקפיד מאוד בכשרות) לעיין בעת האכילה במאכל לוודא שאין אוכלים תולעים.

4. פֵרות וירקות: אפשר לאכול פֵרות וירקות חיים גם בבית של מי שאינו שומר כשרות, אם ידוע שהם נקנו במקום הנמצא תחת השגחה. במקרים שקיים חשש שהם נקנו במקום שאין בו השגחה מסודרת, או במקרים שייתכן שהפֵרות נקטפו בגינה פרטית או נקנו בצדי הדרכים, יש להקפיד להפריש תרומות ומעשרות ממה שמוגש לפניו. עדיף להסביר את העניין למארח, ולבקש את רשותו להפריש תרומות ומעשות ולבצע זאת בפניו. אם הדבר כרוך באי נעימות ניתן לעשות זאת בצנעה. יש גם אפשרות לעשות את ההפרשה בנוסח מקוצר, וכדאי לקבל בנושא זה הדרכה והנחיות מדויקות ממי שבקי בכך.

במקרים של פֵרות שייתכן שמגיעים ממקום שאיננו מושגח לעניין ערלה, ניתן לסמוך על הרוב ולא לחשוש לאיסור ערלה.

5. שמיטה: בירקות שנקנו בשנת שמיטה במקום שאין בו השגחה מסודרת, או שנקטפו מגינה ביתית, או נקנו בצדי הדרכים, או ישירות מחקלאים – יכולות להתעורר בעיות נוספות, ויש להימנע מלאכול ירקות כאלו בשנת שמיטה. לעומת זאת לגבי פֵרות ניתן להקל בשנת שמיטה ולאכול ללא הפרשת תרומות ומעשרות.

6. יין: ניתן להקל לשתות יין גם אם הוא נמזג על ידי מי שאיננו שומר שבת, אך אין להקל בכך במקרה של מזיגת נוכרי אלא אם היין מבושל.

7. חלב: ניתן להקל בחלב ובמוצרי חלב הכשרים בכשרות רגילה גם למי שמקפיד בדרך כלל על רמת מהדרין, ואף בחלב עכו"ם יש להקל.

8. בשר חלק: למקפידים על בשר חלק – ראוי מאוד להשתדל ולהקפיד שלא לאכול בשר בכשרות רגילה.

9. דברים נוספים מתוצרת בית: אין לאכול מדברים שהוכנו בבית שאיננו שומר כשרות, אלא אם אפשר לברר קודם האכילה שהם הוכנו בכלים שאין בהם בעיית כשרות (ראו סעיף 1). יש לוודא שכל החומרים שהשתמשו בהם לצורך הכנתם היו כשרים, שבמידת הצורך הופרשה חלה כדין, שהופרשו תרומות ומעשרות, ועשו את הנדרש מבחינת בדיקת ירקות וקטניות מחרקים[3].

כל האמור לעיל מתייחס למקרה שהמארח הוא אדם שאינו מקפיד על כשרות והפרדה בסיסית במטבח. כאשר מדובר באדם ששומר כשרות, ניתן לאכול מאכלים שבושלו במטבחו, גם אם רמת הכשרות בביתו של המארח אינה בהתאם לכל ההידורים וההקפדות שהאורח מקפיד עליהם. במקרים כאלו, מומלץ לוודא שאכן המארח מודע גם לעניין הפרשת תרומות ומעשרות, הפרשת חלה ושאר ענייני כשרות, שחלק משומרי הכשרות הבסיסית אינם מודעים להם די הצורך.

עד כאן מתוך פסק ההלכה של רבני בית הלל כפי שמופיע באתרם בקישור זה:

http://www.beithillel.org.il/show.asp?mador=&id=56061#.UuZz2hDA6Uk

****

שתי הערות הנוגעות למתארח בבית ששומרים בו על כשרות בסיסית:

אכילת בשר שאינו "חלק" או "גלאט"

אמנם הפסק של רבני בית הלל אינו מתיר למי שאוכל בביתו רק בשר "חלק" או "גלאט", לאכול בבית מארחו בשר כשר (הנחיה מס' 8). אולם חשוב לציין כי יש פוסקים חשובים, הראויים לסמוך עליהם, שהתירו זאת[4].

בדיקת פירות וירקות מחרקים, הימנעות מאכילת ירקות ופירות מסוימים מחשש חרקים שלא ניתן להסירם.

יש להעיר על תופעה רווחת בקרב שומרי מצוות רבים האוסרים על עצמם, ואפילו בביתם, אכילת פירות וירקות מסוימים באופן גורף , כגון תותים, תאנים מיובשות, בצל וכיוצ"ב – מחשש שיש בהם חרקים שאינם נגלים לעין בלתי מזוינת ועל כן גם בבדיקה קפדנית בתאורה מתאימה לא ניתן לסלקם לגמרי -שגדולי הפוסקים אינם מכירים בחומרות אלו כלל כחומרות מהסוג שעליהן נהוג לומר שהמחמיר תבוא עליו ברכה[5].

 

 

 


[1] בעניין כבוד הבריות בשימוש הלכתי ראה פרק שלישי בספרו של הר' דניאל שפרבר, דרכה של הלכה.

[2] שלא להוציא מחזקת ההיתר יש להעיר בפשטות כי טעמו של שו"ת עשה לך רב (חלק ח' עמוד קמ"א) להתיר בישראל אכילה בכלים שאינם טבולים – משום שרוב כלים בישראל הם תוצרת הארץ – אינו עומד עוד במבחן המציאות כידוע.

[3] רבני בית הלל לא פרטו מהו הנדרש מבחינת בדיקת חרקים ואם כולל ניפוי הקמח. כאן ניתן להפנות לדעתו של הר' ח"ד הלוי שמתיר לאכול עוגה שנאפתה בבית מי שאינו שומר מצוות ללא חשש וללא צורך לברר באיזה כלי נאפתה העוגה או אם נופה הקמח (שו"ת עשה לך רב, שם, עמוד קמ"ג).

[4] הר' עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, ח"ד, יו"ד ס"ג עמוד ק"ס (מטעם כבוד הבריות). הר' יוסף משאש, אוצר המכתבים, חלק ג' אלף תשס"ז. הר' שלמה קורח, שו"ת תשובה כהלכה, סי' י"ט עמוד קט"ז. כמו כן נראה שכן משמע דעת הרד"צ הופמן, שו"ת מלמד להועיל, יו"ד סי' ז'.

[5] שו"ת מנחת אשר, יו"ד סי' ק"ל. שו"ת יחוה דעת, חלק א' סי' י"ח וכן שם חלק ו' סי מ"ז. וראה הדיון המרחיב בפוסט הבא: "מיעוט המצוי".

 

 

 

קישור קבוע למאמר הזה: http://forum.he.emorproject.org/?p=16

4 תגובות

דלגו לטופס מילוי התגובה

  1. moshe feifer

    תודה על הדיון ההלכתי המפורט ומאיר העניים. יישר כוח ומקווה לראות עוד הרבה בעתיד
    משה

    1. רפאל באסל

      תודה משה.
      בקרוב נשתדל להעמיק יותר בשלושה נושאים המסתעפים או העומדים בבסיס כל הדיון: נאמנות על הכשרות. מיעוט המצוי. בשר "חלק" ובשר כשר.

  2. אבנר

    תודה על הדברי הלכה הברורים.
    רציתי להביא סיפור ששמעתי מהסבא שלי.
    הוא היה רב בבית כנסת קטן בעיר שלא היה בו שומרי תורה. וכדי להקל על הקהילה הוא פסק לבית כנסת כמעט כל הקולות בהלכות כשרות.
    פעם אחד הגיע לאירוע אצלם הפוסק הגדול משה פיינשטיין, סבא שלי לקח את הרב לצד כדי להגיד לו פרטי כשרות המקום, הרב פיינשטין שתק אותו ואמר לסבא שלי
    "אם אתא אוכל אני אוכל"

    1. רפאל באסל

      תודה על תגובתך והסיפור החשוב.
      אני מצטט ממאמר של הר' וויטמן (רבה של תנובה): "הגר"מ פיינשטיין, בעל ה'אגרות משה', מדגיש כי אין למהר להוציא לעז על הראשונים שאכלו איסורים ושיש חשיבות גדולה בהלכה למנהג העם והציבור, שעד לאחרונה לא דקדקו בדבר זה." הכוונה לתולעים קטנות בירקות.
      אגב מי שיודע את המקור המדויק לדברים אלו שבאגרות משה אשמח מאוד אם יודיעני.
      ואם דיברנו על תולעים קטנות הרב וייטמן מזכיר גם את דברי הפוסקים החשובים הללו: הגרש"ז אויערבך כותב ב'מנחת שלמה' ש"לא מסתבר שהראשונים כמלאכים ח"ו נכשלו בזה, כי לא ברור כלל מה שאומרים שזה נתחדש רק בזמננו מפני הריסוס והזיבול הכימי". וכן כותב הרב יחיאל מיכל אפשטיין, בעל 'ערוך השולחן', ש"המון בית ישראל אינם מדקדקים ואוכלים מכל הבא בידם כשאינם רואים להדיא המילבין וחלילה לומר שכלל ישראל יכשלו באיסור גדול כזה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

אתם יכולים להשתמש באפשרויות ותגי ה-HTMLהבאים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>