«

»

הדפס פוסט זה

על ברכת שהחיינו והלל השלם ביום העצמאות לפי הרב עוזיאל

- שאלה -

האם ההלכה מחייבת ברכת שהחיינו  או אמירת הלל על יום שהוא שמחת הכלל כיום העצמאות

 - תשובה -

יום העצמאות שהוא יום שמחה משנה לשנה חייב בברכת שהחיינו, הלל אם הוא ללא ברכה אין כל מניעה לומר שכן אלו פרקי תהילים. הלל בברכה נראה שאין לומר (שכן אנו עדיין עבדי "אחשורוש" כלומר, יש הרבה לתקן ואין השמחה שלמה).

תשובה זו באופן מפורט ומנומק כתב הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל (שו"ת משפטי עוזיאל חלק ח' סימן כ"ג) וזו לשונה: 

ירושלים כ"ה אייר תש"ט

לכבוד הרה"ג

כמוהר"ר בעריש זאלץ יצ"ו

רב ור"מ בעיק"ה צפת תו"ב

בשובי היום אל ביתי ועבודתי מצאתי ראיתי מכתבו מיום ט' דנא שבו העיר על הוראתי לברך שהחיינו בשם ומלכות ביום העצמאות, ובו בזמן שלא לברך על קריאת ההלל, וזה תרתי דסתרן. ולגוף העניין העיר כי השמחה אינה במלואה, כמו שלעניין המילה אין לברך שהחיינו מטעם דאיכא צערא דינוקא, וכמה מצטערים איכא על ירושלים המושפלת.

וזאת תשובתי: מדברי התוס' שכתבו: והאי דלא מברכינין שהחיינו משום צערא דינוקא (עירובין מ, ב תד"ה דלמא) אין ראיה לנדון דידן, שלא כתבו התוס' כן אלא במילה, משום דבמעשה המילה איכא צערא דינוקא, ודומה לזה כתב רמ"א ז"ל: מי ששחט בפעם הראשונה מברך שהחיינו על הכסוי ולא על השחיטה, משום שהוא מזיק לבריה (יו"ד סימן כח ב' ועיין ס"ק ו'), מה שאין כן בנידון דידן, שברכת שהחיינו אין בה משום צער, אלא שהשמחה אינה שלמה, אין לבטל ברכת שהחיינו מפני צער אבלות ירושלים.

תדע, שהרי ברכת שהחיינו על מקרא מגילה, אע"ג דאכתי עבדי אחשוורוש אנן [וכדהלן], הא למדת שאין לבטל ברכת שהחיינו משום צער אחר, שאינו קשור במעשה המצווה עצמה. ועוד ראיה מכרעת ממה שפסק מרן ז"ל: מת אביו, מברך דיין האמת, היה לו ממון שיורשו, אם אין לו אחים – מברך גם כן שהחיינו (או"ח סימן רכג). הרי לך מפורש שאין צער האבלות פוטרת מברכת שהחיינו, והיינו משום שאין מעשיו גורמים צער זה, וה"ה לנדון דידן, אף על פי שאנו אבלים על ירושלים העתיקה (שבין החומות שעדיין לא שוחררה), חייבים לברך שהחיינו על פדות נפשנו בירושלים (שמחוץ לחומות) ובכל הארץ.

ובאמת גם במילה עצמה, לאו הלכתא פסיקתא היא שלא לברך שהחיינו, שהרי הרמב"ם פסק לברך שהחיינו על כל מילה ומילה (הלכות ברכות פרק יא הלכה ט), וכן נהגו כל קהילות הספרדים בא"י וסוריה וסביבותיה ומלכות מצרים (יו"ד סימן רסה סעיף ז). ושפיר שרי לן לתקן ברכה זאת בשם ומלכות ביום זה, שכל תושבי א"י נמלטו משעבוד זה שהיה כרוך בסכנת מות ליחידים וגם לציבור כולו, שהשלטון הזר (= הבריטי) שהפקיר את דמינו, וגם רדף בעונשי מות כל נושא נשק, לבלי נוכל אפילו להגן על עצמנו, ולולא הכרזת המדינה שאיחדה את כל הישוב היהודי לחטיבה אחת, להיקהל ולעמוד על נפשם, כי אז שטפונו המון צבאות המלכים שמסביבנו שנתוספו על אויבנו בארץ, ואזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו המים הזדונים, ועל כגון זה ודאי שצריך ומחוייב להודות בשם ומלכות לגואלנו ה' צבאות שמו, שהחיינו וקיימנו ליום הזה, כמו שמברכים אניסא דרבים בשם ומלכות (או"ח סימן ריח סעיף א).

וכך הוא ברכת המקום כברכת הזמן, אלא שבמקום מברכינן מי שעשה נסים לאבותינו, והיינו לשעבר, ובזמן מברכים שהחיינו, הואיל והנס נעשה לנו. ואל תשיבני ממה שפסק מרן ז"ל: על נס שנעשה לקצת ישראל… ואפילו נעשה לקצת השבטים, אין מברכים עליו (שם סעיף ב'), ואין זו תשובה, חדא, דנס זה שבימינו הוא לכל ישראל, שנפתחו לפניהם שערי  הארץ שהיו חסומים לפניהם במחיצות אש אוכלת, ועוד דארץ ישראל בישובה הישראלי חשובה ככל ישראל, וכמאמרם ז"ל: חביבה עלי כת קטנה שבא"י מסנהדרין גדולה שבחוץ לארץ (ירושלמי נדרים פ"ו ה"א).

ובאמת אין לך ניסא דכל ישראל כנס זה שנגלה לעינינו, וחובה עלינו להודות לה' בשם ומלכות, כדי שנאמר לעצמנו, וכן יאמרו בנינו אחרינו לדורות עולם, כי יד ה' הדגולה והחזקה עשתה זאת, ולא כחנו ועוצם ידינו הושיעו לנו. וכן מקרא שכתוב אומר: 'ואמר ביום ההוא, הנה אלוקינו זה, קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו' (ישעיה כה,ט).

הרי לך מפורש שצריך להזכיר בברכת תשועה כגון זאת שבימינו את שם ה' אלוהינו, ואם לא עשינו זאת, היינו חוטאים לעצמנו ולבנינו אחרינו, בהיותה חגיגה זאת שהקיפה את כל העם חסרה הודיה של קדושה שיש בה שם ומלכות.

זאת ועוד אחרת, וכיוון שהיה על יישובנו בצע מצור ומצוק וסכנת רעב, ונמלטנו מזה ביום זה בחסד ה' עלינו הגדיל מצווה עלינו לברך שהחיינו בשם ומלכות, כדין ברכת הודיה על  הגשמים, דאם אין לו שותף בשדה מברך שהחיינו (או"ח סימן רכא סעיף ב). אלא שברכת הודיה על הגשמים היא לשעתה, שהיא גם כן דבר לשעה, והגאולה שהיא לדורות צריך לברך עליה לדורות, כחנוכה ומגילה.

מכללן של דברים תורה יוצאה מחוורת כשמלה, שמצווה וגם חובה היא בנדון דידן, שהוא ניסא דרבים, שפדאנו ה' בחסדו ממות לחיים, ופתח לנו שערי אורה להראות חסדו ואמיתו עם ישראל עמו בחירו, ועם ארץ קדשו לפדותה מידי זרים, ולפתוח שעריה לרווחה לפני עם ישראל השבים אליה כיונים אל ארובותיהם, ועל כגון זה ודאי צרך לברך שהחיינו בשם ומלכות, ואין כאן ספק ברכה, אלא ודאי מצוה לדברי הכל.

תו חזיתיה למעכ"ת דכתב: ואחרי ככלת הכל איני מוצא שום אופן להתיר ברכת שהחיינו בפרסום בשם ומלכות.

דבריו אלה תמוהים בעיני מאוד, שהרי אדרבא, כל ברכות ההודאה מצוה לאמרם בפרסום רב, ובנין אב לכולן היא ברכת הגומל, שנאמר בה: 'וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו (תהילים קז,לב), ואיני זוכר שיש לומר ברכת הודאה או שהחיינו דווקא ביחיד, וזהו אפילו מברכים על נסי העבר, כגון רואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, מכל שכן בנדון דידן שכולנו היינו באותו הנס, וכל אחד ואחד וכולנו יחד חייבים בברכה זאת, ודאי שצריכים לברך בצבור ובבית הכנסת בשעת התפילה, כמו שמברכים ברכת הלל בליל התקדש חג זמן חרותנו.

ועתה נשובה נא אל הערתו הראשונה שעל הוראתנו לקרוא את הלל בלא ברכה, ושהחיינו בשם ומלכות, וזה הוי תרתי דסתרן על אתר.

וזאת תשובתי: בברכת שהחיינו שהיא מחויבת בכל דבר שיש בו שמחה, מצאנו דאין כאן חידוש הלכה, אלא זאת היא הלכה פסוקה להודות לה' אשר שמחנו בישועתו ופדה אותנו ממות לחיים, אבל בברכת ההלל יש להסתפק טובא, דהנה גרסינן התם: ארבעים ושמונה נביאים עמדו לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה, מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה עבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן, אי הכי הלל נמי נימא וכו', רב נחמן אמר: קרייתא זו הלילא, רבא אמר: בשלמא התם 'הללו עבדי ה' '(תהילים קיג, א) ולא עבדי פרעה, אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשוורוש, אכתי עבדי אחשוורוש אנן (מגילה יד,א).

מכאן למדנו: מעיקר ההלכה כל מאורע שיש בו משום הצלה ממות לחיים, צריך לומר עליו את ההלל, אלא לרב נחמן לאו דווקא הלל, אלא כל הגדת הנס, כגון מקרא מגילה וברכותיה הרי זה כאמירת הלל, ולרבא קריאת הלל היא דווקא, ואין אומרים אותו אלא בגאולה שלה, כגון יציאת מצרים, שנאמר בה: 'לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם' (שמות יד, יג).

מכאן נחמד לנדון דידן, לדעת רב נחמן הרינו יוצאים בברכת שהחיינו ומזמורי תהילים מעין המאורע, ובכלל זה גם קריאת ההלל, ואין צורך בברכה מיוחדת של  "לגמור את ההלל" , ולרבא אין אומרים הלל אלא בגאולה שלמה, הלכך בשעה זאת שירושלים בתוך חומותיה היא בידי אויב, וכולנו צריכים לעמוד הכן להשיב מלחמה שערה, אין לגמור  את ההלל בברכת שם ומלכות (אלא אומרים ברכת הודאה בקראית המגילה וברכותיה), לכן מצאתי לטוב ונכון להסתפק בברכת שהחיינו וקראית מזמורי תהילים ובכלל ההלל בלא ברכה, ובגאולת ירושלים ובנין מקדשה, בהניח לנו מכלך אויבנו מסביב, נקרא את ההלל בברכותיו בשם ומלכות. ואנו תקוה שכן נזכה לראות בנין ירושלים ומקדשה במהרה בימנו, ונאמר לפניו הללויה.

אסיפא דמגילתא חקר מעכ"ת חקירת חכם, למה לא תקנו ברכת שהחיינו בר"ח, שהרי הוא נקרא מועד, ואסור להתענות בו מדין תורה (או"ח סימן תיח סעיף ג).

ונראה דאשמיטתיה ליה למעכ"ת סוגיא ערוכה דגמרא, דגרסינן התם: איבעיא לן, מהו לומר זמן בר"ה ויוה"כ, כיון דמזמן לזמן אתי, אמרינן, או דלמא כיון דלא איקרי רגלים לא אמרינן ומסקינן: והלכתא, אומר זמן בר"ה ויוה"כ והלכתא זמן אומרים אפילו בשוק (עירובין מ, ב).

מכאן מפורש למדנו שאין מברכים שהחיינו על הזמן, אלא במועדים הבאים מזמן לזמן בתקופות השנה, דכיון דאתו מזמן לזמן, שפיר מברכים עליהם שהגיענו לזמן הזה, אף על פי שלא איקרו רגלים, אבל ראשי חודשים אינם באים מזמן לזמן, הלכך לא תקנו בהם ברכה זאת, אף על פי שהם נראים מועד, שאין שם מועד או רגל קובע הברכה, אלא הזמן השנתי הוא הקובע ברכה זאת.

תדע שהרי גם על פרי חדש אינו מברך שהחיינו, אלא על פרי שהוא מתחדש משנה לשנה, או לכל היותר פעמיים בשנה (או"ח סי' רכה סעי' ו), אבל ראש חודש שהוא מתחדש י"ב או י"ג פעמים לשנה, אין מברכים שהחיינו, אלא די בברכת הלבנה על חידושה החודשי שבכל חודש, שבה נאמר: וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן. ויש בזה משמעות של שהחיינו.

ויש להסביר הדבר, שברכת שהחיינו שבמועדות היא על המצוות המיוחדות ליום טוב, שהם מקראי קודש, מה שאין בראש חודש, אין בו כל מעשה מצווה מיוחד לו, אלא אסור בתענית לדעת הרמב"ם (הלכות תענית פ"א ה"ז), ועל מצווה שלילית או על הרבות בסעודות ראש חודש (שו"ע או"ח סי' תיט) לא תקנו חכמים ברכת שהחיינו.

מכאן יוצא דבחג העצמאות, שהוא בא מזמן לזמן פעם לשנה, מברכים שהחיינו להודות לה' על חסדו, על ישועתו ביום זה, שהיא תהיה תשועת עולמים.

קישור קבוע למאמר הזה: http://forum.he.emorproject.org/?p=123

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

אתם יכולים להשתמש באפשרויות ותגי ה-HTMLהבאים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>